<h1>הגהות שערי דורא סימן י"ח</h1>
<h2>דף סו.</h2>
א)אשה בימי נידת' אין לה ללבוש בגדים נאים ולא להתקשט עצמה ולא לסרוק ראשה ולא לחתוך צפרניה וגם אין לה להזכיר השם בימי נידתה ב)ואסור[ה] ליכנס לבית הכנסת כל ימי ראייתה עד שתתלבן שנאמר [ויקרא י"ב] בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא שאינה מביאה קרבן עד שבעת ימים הנקיים כך כתוב בספר המקצועות ורש"י מתיר ליכנס לבית הכנסת ג)ואסור לישב על כסא ארוך שאשתו נידה יושבת עליו וחומרא בעלמא הוא ד)ולא ידבר עמה דברי תיפלות יותר מדאי ולא יתן בה עיניו יותר מדאי ויש לו להזהר ממנה פן יתקלקל עמה כדאמר הספר לשם [נדרים כ' ע"א] ה)כל המסתכל באשה יותר מדאי הוין לו בנים שאינם מהוגנים ואר"י ובאשתו נידה אמרו שלא יראה בה יותר מדאי ו)ואסור לבע' לאכול על השלחן שאשתו נידה יושבת עליו ואוכלת כנגדו אם לא שיפסיק מעט ויעשה מעט היכרה ושינוי בין קערה לקערה (דתניא) [דתנן שבת י"א ע"א] לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. ואסור ליגע באשתו כל ימי נידות' ואפילו באצבע קטנ' יש לו ליזהר ז)ונזהרין העולם שלא להושיט לה שום דבר ח)ורבי אבי"ה מתיר כשתשתה אשה מן הכוס ונשאר מעט מן המשקה והלכה לה אשתו שמותר לבעל לשתות המותר אחרי שאינה רואה וראייה מפ' אף על פי [כתובות ס"א ע"א] גבי ט)מלאכות שהאשה עושה לבעלה כו' אמר רב הונא לא שנו אלא בפניו אבל שלא בפניו לית לן בה והצעת המטה חמור ממזיגת הכוס והותר על ידי שינוי אפילו בפניו. [שערי דורא הלכ' נדה סימן י"ח]. א)0תנו רבנן והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו שתהא האשה כמנודה שלא תכחול עיניה ולא תעביר סרק על פניה כך דברי הזקנים, עד שבא ר' עקיבא ואמר א"כ תתגנה האשה על בעלה ע"כ, וכ"כ המיימוני וז"ל מותר לאשה להתקשט בימי נידותה כדי שלא תתגנה על בעלה עכ"ל. ב)0והנשים בשעת נידתן אמת התרתי להן בימים הנוראים וכה"ג שרבות מתאספות לב"ה לשמוע תפילה וקריאה שילכו לב"ה (רק נזהרות שלא לראות בס"ת בשעה שהחזן מראה לעם) וסמכתי ארש"י שמתיר בהלכות נידה שלו משום נחת רוח לנשים כי היה להן לעצבון רוח ולמחלת לב, שהכל מתאספות להיות בצבור והמה יעמדו חוץ, ואשכחנא נמי דשרינא להו סמיכה באקפה ידייהו אע"ג דנראה כמו עבודה ומזלזל בקדשים והתירו משום נחת רוח שלהן, כדמייתו רבותיה ראייה מיניה על תקיעת שופר במסכת ר"ה [ל"ג ע"א] ע"ש. גם בהלכות נדה של מורי דודי הקדוש מהר"א ז"ל תמצא שהגיה מא"ז גדול בשם הגאונים דמשמע דאיסור גמור הוא, ובא"ז קטן כתב רק דיש נשים נמנעות ויפה הן עושין, הא קמן דאין להבין אלא זריזות ופרישות בעלמא הוא, עכ"ל מהרא"י ז"ל בפסקיו סימן קל"ב. ויש נשים נמנעות מלכת לב"ה ומליגע בספר בעת נדתה, ויש נשים שאינן מתפללות כשהן אחורי נדה, ויפות הן עושין. עכ"ל סימני א"ז. ג)0ואסור לישב על כסא ארוך כו' היינו שמתנדנ' ואינה מחוברת. הר"ר יצחק מאופנהי"ם התיר לישב עם אשתו נידה על הקרון כשאחד יושב ביניהם, ובתשובות מהרא"י ז"ל סימן רנ"א מחלק בין קרנות של טיול כגון בפרדסים לקרנות טלטול הדרך דליכא חבה. ד)0ולא ידבר עמה כו' וכ"כ רש"י בסידורו וז"ל שאסור להרבות שיחה עמה מפני הרגל עבירה עכ"ל. ה)0כל המסתכל באשה כו'. ולא יסתכל אפילו בעקיבה ולא בכל המקומות המכוסים בה בשעת נידתה ולא תיצוק מים על ידיו. ו)0ואנו יש לנו שולחן ארוך ואין להקפיד רק שלא תאכל עמו בקערה אחת ע"כ. ז)0על אותן שזורקין מפתחות או מעות ביד נשותיהן בעת נידתן ראוי לגעור בהן, דהא אמרינן בפרק אעפ"י [כתובות ס"א ע"א] אביי מנח ליה אפומא דכובא רבא מנח ליה אשרשיפא ואח"כ נוטלת, אבל בזריקה לא אשכחן דשרי אע"ג דשמואל מחלפא לה ביד' דשמאל' ה"מ בימי ליבונה דבימיהם היו טובלות לסוף ז' לנדתה כדפירש ר"ת, אבל בזמן הזה תהיה בנידתה עד שתבא במים. מהר"ם. ח)0ואסורה למזוג הכוס ואפילו הניחה הכוס על השלחן אא"כ על ידי היכר כגון שמניחתו בידה דשמאלא או כל דבר שהוא היכר וכשם שאסורה למזוג לו כך הוא אסור למזוג לה. י"ד סימן קצ"ה. ט)0כתוב בא"ז כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה אפילו בפניו ואפילו הצעת המטה ממש רק בלא פרישת סדין אבל שלא בפניו אפילו פרישת סדין נמי מותר בימי נידותה ובימי ליבונה עכ"ל א"ז. כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו, שאם היה חולה ואשתו נדה ואין לו מי שישמשנו זולתה, מותרת לשמשו רק שתיזהר ביותר הטוב שתוכל מדברים של חבה ע"כ, ונראה אפילו אם היא חולה ואין לה מי שישמשנה זולתו עכ"ל. אמנם בתשובת מהרא"י ז"ל מחלק, וז"ל אין להביא ראייה כלל מכשהוא חולה לכשהיא חולה, דכשהוא חולה ליכא למגזר דיצרו תוקפו עליו כמו כשהיא חולה. ע"כ. בס"ת ובסמ"ג כתב שאסור לאכול על שולחן אחד אלא אם כן יש שום שינוי או קנקן בין הקערות או יפרוש מפה אחרת לעצמו וכ"כ הר"ש משה ריינר ואפילו לשתות ממשקה בכלי ששתה ממנו כתב רא"ם דאסור כמשמע התם גבי עובדא כו'. אבל אם הורק המשקה מכלי לכלי אחר אפילו אם הוחזר לכלי ראשון מותר לו לשתות ממנו אחרי שנשתנה בהורק מכלי אל כלי. וכן אם שתה הוא תחילה היא מותרת לשתות אחריו דתנן לא יאכל הזב עם הזבה, ובגמרא קאמר נמי בההוא עובדא אכל עמי ולא אמרה אכלתי עמו או אכלנו יחד ושתינו יחד. ואם שתתה והוא אינו יודע ששתתה שמעתי שאינה צריכה להגיד לו אלא מניחתו לשתות שאין כאן דרך חבה כלל. עכ"ל הג"ה במיימוני ס"פ י"א. (ובאלפס מסכת שבת הג"ה בשם ר"י אם רגילין לאכול ביחד מקערה אחת כשהיא טהורה אז סגי אם אוכלת בקערה בפני עצמה בנדותה ואין שינוי אחר). פסק רבינו חננאל דאם שתתה אשתו בכוס של יין ואחריה שתה איש או אשה שמותר לבעלה לשתות אחריה, כיון שלא שתה אחריה ממש אלא בהפסק איש או אשה ששתו ביניהם. עכ"ל הג"ה.
